אופטימליט

נהיגה בטוחה

מה זה אומר נהיגה בטוחה? למה אנחנו מרגישים לא בטוחים בכבישי הארץ?

כולם לומדים בשיעורי נהיגה כללים לנהיגה בטוחה כגון, להחזיק בהגה בשתי ידיים, להסתכל במראות, להפעיל איתות לפני פניה או שינוי נתיב, לתת זכות קדימה לפי החוק וכו'. 

אז למה אנחנו מרגישים לא בטוחים בכבישי הארץ? למה מספר הרוגים בשנה רק עולה למרות השיפורים הטכנולוגיים בכלי רכב בעשור האחרון?

במאמר זה אנסה להשיב לשאלות הנ"ל לפי הבנתי וניסיוני.

בתור קצין בטיחות בתעבורה עצמאי אני "מבלה" שעות רבות מאחורי ההגה ונתקל יום יום בתופעות שכבר התרגלנו אליהם: נהגים חסרי סבלנות, לא מרוכזים בנהיגה אוחזים במכשיר נייד או בודקים הודעות בזמן נהיגה או עמידה ברמזור, לא מאפשרים לנהג אחר להשתלב בתנועה, "חותכים" רכבים אחרים, צופרים ללא צורך מקללים וזורקים אשפה מחוץ לרכב.

יצא לי לנהוג במדינות אירופאיות מפותחות (גרמניה, אוסטריה, איטליה) וגם בגאורגיה בה חוקי תעבורה המלצה בלבד.

באירופה נוהגים בהתאם לחוק: אם תמרור מראה הגבלת המהירות ל-30 קמ"ש- כולם מורידים את המהירות בהתאם, שומרים על המרחק לרכב נוסע לפנים, עוצרים גם שיש להם זכות קדימה ונותנים לרכב אחר להשתלב בתנועה, לא ראיתי נהגים שעוסקים בטלפון נייד תוך כדי נהיגה. 

האווירה בכביש מאוד רגועה ולאחר שמקבלים מחווה של רצון טוב (ויתור על זכות קדימה) מאחד הנהגים עושה חשק להחזיר טובה לנהג אחר. יחס גורר יחס וגם נהג שרק היום נחת בטיסה מישראל מהר מאוד משנה דיסקט ומתחיל להיות נהג שומר חוק כמו כולם וזאת למרות שכמעט ולא רואים ניידות משטרה בכביש. 

נהיגה בגאורגיה מאתגרת יותר: נהגים נכנסים לצומת ברמזור אדום, נוסעים נגד כיוון התנועה, לא מאותתים לפני פניות או שינוי נתיב ולמרות זאת לא ראיתי תאונות. כל פעם שאחד הנהגים יצר מצב תעבורתי "מורכב" נהגים אחרים אפשרו לסיים את התמרון ולא הקשו על הנהג הפרוע.

וזאת המסקנה שלי:

נהיגה בארץ מושפעת מאי כיבוד החוק על ידי חלק משמעותי של הנהגים, חוסר רצון לוויתור וצורך לעמוד על הזכות שלא תמיד באמת קיימת (לא לצאת פראייר).

קטונתי לתת פתרונות או המלצות למקבלי החלטות, אך, לעניות דעתי, חינוך מגיל הרך לערכי סבלנות וכיבוד האחר מאוד יכול לעזור.

כל זמן שזה לא קורה, נמשיך להתלונן ולשלם את המחיר.

שיתוף המאמר

מאמרים נוספים

וי

לקבלת הצעת מחיר או ייעוץ

השאירו פרטים ונחזור אליכם